מה יש לכם נגד "כושים חברתיים" ?

במהלך דיון פייסבוקי בעניין המחאה החברתית, כתב אחד המשתתפים פוסט, הגורס למעשה, שהשמאל הקיצוני הוא שמאחורי המחאה החברתית. איני מתכוון לסנגר על אנשי המחאה, או לנקוט עמדה פוליטית ימנית או שמאלנית, ביחס לסוגיות הכלכליות המתקשרת אליה כרגע, אך משהו בדברי אותו כותב, צד את עיני, ובעוד באותו שרשור, היה העניין משני ביותר, ברצוני להביאו כאן לקדמת הבמה. ראשית אצטט אותם דברים מקוממים לטעמי של אותו כותב, ששמו שמור במערכת:

"היתה בשדרות רוטשילד קבוצה גדולה של כושים ( פליטי עבודה מאריתראה והסביבה) שצעדו עם תופים ( זה דווקא היה נחמד) והסתובבו עם שלטי "צדק חברתי" שמישהו כתב עבורם. ואני מנסה להבין, מה הקשר בין השוהים הבלתי חוקיים הללו ובין בעיותינו הכלכליות חברתיות. הזכות היחידה שיש להם , זה לצאת מפה מה שיותר מהר."

לא יכולתי להתעלם מדברי הכותב דלעיל, ולהניח לדבריו להבלע בנושא החשוב (סקר בחירות ועתיד המחאה לאן). והחלטתי לכתוב את דעתי בעניין.

אומנם בישראל עדיין לא למדו את ההבדל הסוציו-לשוני בין "כושי" ל"כושון" או בין "שחור עור" ל"ניגר", והמילה כושי היא מילה לגיטימית בשפה העברית המשמשת כנרדפת למלה "שחור", אך ספק בעיני, אם הדבר לגיטימי בשיח ציבורי חברתי, במיוחד כפי שהדברים הובאו למעלה כאן. וכשיש ספק, רצוי לדעתי להמנע לחלוטין. במיוחד נכון הדבר, כאשר מדובר בקונטקסט הכללתי ובעייתי. נכון, המילה "כושי" שימשה בשירי ילדים של פעם, ואף בספר "יפתח המלוכלך", אך היום, כאשר אנו בוחרים לנו באיזה שדה סמנטי לשוני לפסוע, ראוי לנו כי ניזהר ונתאים את עצמנו למגמות עולמיות ונמנע משיוך גזעי, הטעון במטען שלילי. לא, אני לא מדבר על פוליטיקלי-קורקט מזוייף, אני מדבר על המהות.

אגב, היו לא מעט צועדים "לבנים" במחאה החברתית של הקיץ, שכתבו עבורם שלטים ואין להם מושג מדוע הם צועדים. מהו סדר העדיפויות? מי מקבל את ההחלטות בדיונים ציבוריים? מי מוביל את המחאה? מי מופיע בועדת טרכטנברג? מהו בכלל אותו "צדק חברתי" אותו כולם מבקשים להביא באמצעות שאגות בכיכרות, אגב דריסת אישה מבוגרת, מקבצת הנדבות, שכבר שנים פושטת יד, ברחוב, היכן שמצעד הסטיקרים החליט לעבור. לא כל המוחים ידעו מדוע הם מדקלמים משנה מרקסיסטית קיצונית מהעידן הקודם, בלי להבין את משמעויותיה ואת יכולות יישומה בעידן החדש.

ובכלל שאלתי את הכותב, "כיצד אתה יודע שכל חברי הקבוצה שראית היא מאריתראה והסביבה? האם ניגשת אליהם ושוחחת עימם? האם טרחת לבדוק אחד אחד או לפחות אחד, שמא חלקם 'יובאו' בצורה צינית על ידי המדינה לצורך עבודה בחממות (ממנה נעדרים הישראלים המפונקים), או לצורך סיעוד (כי 'ישראלים לא מנגבים תחת לישראלים')? האם בדקת למי מהם אולי יש אשרות שהייה כדין? אולי אפילו תושבות זמנית או אזרחות?" בקלות רבה מידי, אנו נוהגים לראות אנשים ברחוב, ולשייכם קטגורית לקבוצות אתניות ואחרות, ואף לייחס להם התנהגויות מצופות אלה ואחרות. הדבר משעשע ומספק בתור בילוי בחוף הים, אך אינו מתאים בעליל לשמש ככלי בשיח התרבותי.

הבה נניח לרגע, לצורך הדיון, שאותם "כושים" שצעדו במסגרת ההפגנה הגדולה של המחאה החברתית, הם אכן כולם שוהים בלתי חוקיים. האם אכן קשה להבין את רצונם להזדהות עם המצב הכלכלי-חברתי הקשה, להזדהות עם שכניהם ועם החברה הישראלית ואף להיות חלק ממנה? האם היותם זרים, שוללת מהם השתתפות בקרנבלים ברחוב או בהפגנות רציניות? האם אכן הימצאותו של דרכון כחול בכיס, או בכספת בבית, בהכרח משפיעים על הנפגעים ממחירי הקוטג' או מגובה השכירות?

יש מי שיטען, שלמי שאינו אזרח אין זכות הפגנה. מי שאינו אזרח, אינו יכול להנות מפירות הדמוקרטיה. כמובן שטיעון זה, הוא מגוחך להפליא בשיח הזכויות ובדמוקרטיה ואינו מבוסס כלל.

דמוקרטיה היא כלי עזר שלטוני פוליטי, המגשים את ערכי ההומניזם. לפיכך ערך אוניברסלי, כמו זכויות אדם לאנשים באשר הם, קודם ליכולת של משטר זה או אחר לשלול זכויות מאנשים על בסיס היותם אזרחים או לא.

ישנם במדינתנו, עובדים/פליטים שמדינת ישראל איפשרה להם להיות כאן עפ"י דין. אלו המתעלמים מכך, בוחרים לעצום עיניהם אל מול ההומניזם ולטעון שלא בצדק, שההיגד "עניי עירך קודמים" מצדיק פגיעה בערכים אוניברסליים אנושיים (ולא כך היא, ההיגד ממש לא בא לומר זאת). יש הטוענים כי גירוש הפליטים כולם, יקצה דירות נוספות ויקל את מצוקת הדיור. ואני אומר צאו וראו, היכן גרים אותם פליטים. מי מוכן לגור ב2000 ש"ח בדירת 10 מ"ר שעומדת להתמוטט? הקריאה הגורפת הזו, לבעלי עור שחור לצאת מן הארץ "כי הם תופסים לנו את המקום לגור" או את מקומות העבודה, מעוררת בי את הזכרון הקולקטיבי הנוראי ביותר, שהוריש לי סבי ז"ל.

ישאל השואל, מה הקשר בין פליטים לבין הבעיות החברתיות? הרי רבים הם הכותבים, כמו זה שציטטתי, המסמנים את הפליטים כבעיה ואומרים שזכותם היחידה היא לצאת מכאן!

ואני אומר - זכותו של כל אדם לממש את זכויות האדם, לא נובעת משהייתו בארץ זו או אחרת אלא מעצם היותו אדם. קוראים לזה הומניזם. נושא "הזרים" מורכב מבעית מסתננים בלתי חוקיים, מעניין של שוהים בלתי חוקיים, אך גם מסיפורים רבים של פליטים על רקע הומניטרי. לאיש אין נתונים מדוייקים לגבי המספרים בכל קטגוריה ולכל הפחות, נתונים אלה אינם מפורסמים. ישראל עדיין לא למדה להבחין או לחוקק קריטריונים לצורך ביצוע הבחנות בין אלה לאלה. כל עוד זה המצב, אין מה לקרוא "לכושים לצאת מכאן", אלא לקרוא לממשלה לבצע תכנון הגירה ולחוקק חקיקה ברורה.

  

אין לנו אלא להבין, שחלק מהבעיות החברתיות שלנו, ובין היתר נושא הזרים במדינה (שלא לומר מדינת תל אביב) משפיעות באופן ישיר וחמור גם על הכלכלה, וכדאי לטפל בבעיות אלה לפני שהן תתפוצצנה לכולנו בפנים, וזה כמובן יקרה, מהר מכפי שניתן לצפות.