המירוץ למיליון - גרסת בית המשפט

בעקבות תיקון 10 לחוק איסור לשון הרע, אותו ניתן ואף מומלץ לקרוא באתר הכנסת: (http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/BillKnesset/415/415.pdf ) אני מבקש בזאת לפנות לשופטי ישראל. איני יודע אם הנהלת בתי המשפט תעביר להם את מכתבי, אולם בשלב זה, מותר להם עדיין לקרוא באופן חופשי במקורות שונים במרשתת, ולפיכך, אקווה שמכתבי יגיע אל כמה שיותר מהם.
******************************************************************************************************

רבותי וגבירותיי, שופטים מכובדים,

בישראל נפל דבר. אמש, אני משוכנע שכבר שמעתם על כך, התקבלה בקריאה ראשונה, הצעה לתיקון העשירי לחוק איסור לשון הרע. חברי כנסת, נבחרי עמנו, בחרו לאחר דיון מכובד ובהרכב מלא, להעביר הצעת חוק המעמעמת עוד את "דִימֶר הדמוקרטיה" הישראלית. למזלנו, גם אור קטן מגרש חשיכה גדולה, ואני מקווה כי פנייתי זו, תחזק אתכם בשמירתכם עליו.

התיקון העשירי לחוק איסור לשון הרע, הוא ככל הנראה תוצר של שקלא וטריא של שיקולים זרים. חבר הכנסת שהגן על הצעת החוק, תירץ את חקיקתו בכניסתם של עיתונאים חדשים למערך התקשורת הישראלי וריבוי העיתונאים אל מול היעדר אתיקה עיתונאית מספקת. ואני אומר - ישנה כאן פגיעה חמורה במוניטין שיש לחוק איסור לשון הרע, כך ממש.

אין ספק, כי ישנן בעיות רבות וחוליים רבים בתקשורת הישראלית; מחד גיסא, התקשורת מגויסת פעמים רבות. חלק ממנה משרת את השלטון באופן בוטה, מאידך גיסא, חלק אחר ממנה משרת את בעלי ההון. ישנו גם חלק קטן של עיתונאים חברתיים המשרתים את החלכאים והנדכאים.

לכאורה, התיקון בנוסח החוק הוא מינורי- הפיצוי הסטטוטורי בגין פרסום משמיץ (ללא הוכחת נזק) יהיה מעתה בסכום של 300 אלף ₪. אדרבא, האזרחים מרוויחים. היה ועיתון יפרסם פרסום משמיץ או פוגעני, לא יסתפק האזרח עוד במודעת התנצלות קטנטונת בעמ' 21 למטה, אלא יוכל לתבוע את העיתון ואף ליהנות מפיצוי נאה. יותר מכך, עיתונאים רבים, במיוחד מן "הסוג הצהוב", יחשבו מספר פעמים בטרם יפרסמו כותרות שערורייתיות, ללא בדיקת עובדות נאותה, ללא איזון, ללא ביקורת עצמית, ובכך אין ספק, ירוויח הציבור הישראלי גם עיתונות איכותית.

למרות זאת, ודאי ברור לכם, שהמשמעויות חמורות ביותר. סתימת פיות, היא מונח שאינו ממצה כלל את האופן בו מבוצע התיקון לחוק, שלא לומר בהקשר לחקיקה נוספת המבוצעת בימים אלו ממש (מינוי שופטים, הרכב ועדות, העברת תקציבים ועוד). החוק הזה, לא יביא בהכרח לפיצוי האזרח הקטן בסכומים גבוהים, אלא יביא להשתקת האזרח הקטן, על ידי רשויות וגורמי שלטון, שיאיימו בשוט התביעה המוגדלת, כל אימת שתשמע ביקורת אינטואיטיבית, או פוסט נשכני במיוחד, במסגרת בלוג אינטרנטי.

האם החוק אכן יביא לעיננו תמונה עיתונאית רחבה יותר? החוק יחייב את המפרסמים "ולאפשר לנפגעים מלשון הרע לפרסם את תגובתם על הפרסום הפוגע בתוך זמן סביר..." במקרה שלא ניתנה זכות התגובה, יוסמך ביהמ"ש לפסוק סכום של 1.5 מיליון ₪. ומה יעשה עיתון, שנודע לו על פרשת שחיתות זו או אחרת של נבחר ציבור, והעוזר המשפטי שלו, מתעלם מבקשות העיתון לתגובה? האם עיתונאים לא יוכלו לפרסם כלל? האם ייאלצו מעתה לפרסם ידיעות מעורפלות? ומה אם התגובה עצמה היא גם כן לשון הרע על נבחר ציבור נוסף? האם במקרים אלו, חופש הביטוי העיתונאי לא ייפגע משמעותית?

שופטים יקרים, תפקידכם לעיתים סוגר אתכם במגדל שן, שאינו מאפשר לכם תקשורת חופשית עם שאר עמחא ישראל, במסגרת הרשתות החברתיות למשל. הרשת החברתית אינה נקייה מחוליים. היא יוצרת חרם על תלמיד בי"ס יסודי שמתאבד, היא משמיצה אנשים ואף ארצות, במסגרת קבוצות והיא מביאה לניכור חברתי. אך מנגד, הרשת החברתית מולידה מחאות חברתיות, שמביאה לשינויים חברתיים אמיתיים ולשיפור פני החברה בישראל ובעולם.  היא יוצרת אמצעי התרמות למטרות ציבוריות חשובות והיא מביאה אינפורמציה חשובה, בזמן אמת לציבור. היום, קשה ממש לדמיין את התנהלותן של מהפכות במדינות או מאבקים ציבוריים גדולים ללא שימוש ברשתות החברתיות וברשת המקוונת.

הכלל היסודי ביותר, במסגרת כללי המשחק הווירטואליים, הוא חופש הביטוי המוחלט. לא, אין הכוונה להתיר את הרסן ולעודד תופעות שליליות, כגון אלה שהוזכרו לעיל. אך האם ברצינות, יש לכנסת ישראל סמכות להגביל את הביטוי החופשי שלי בדף הרשת החברתית האישית שלי, אליו מחוברים חבריי, לקוחותיי, קולגות, ובעלי עניין?

האם מעתה, עלינו לבדוק על פוסט, כל הגיג, כל ציוץ, כל שורת סטאטוס בפריזמה משפטית?

האם היועץ המשפטי לו נזקק כל חייל בצבא בטרם יפתח באש, ימשיך ללוות אותנו גם בחיינו האזרחיים, בכתיבה בעיתון, בפרסומי הרשתות החברתיות, וכחבר סמוי בפורומים ובקבוצות דיון?
המחשבה הזו לבדה, מעוררת בי פלצות.

שופטיי הנכבדים, אתה יושבים על כס השיפוט יום-יום ומטפלים במקרים רבים. אתם וודאי יודעים, שמי שידו לא השיגה לשכור עו"ד ולתבוע תביעת לשון הרע טרם חקיקת החוק, סביר להניח שידו לא תשיג והוא לא יעשה שימוש בכלי המשפטי, גם לאחר חקיקתו. אין ספק, שהעומס עליכם יגדל. אין ספק, שרמת השימוש לרעה בהליך השיפוטי תעלה פלאים. נכון, גם אני אוחז בדעה, לפיה פסיקת פיצויים על ידי בתי המשפט בישראל בענייני לשון הרע אינה מספקת. אך איני סבור, שתיקון החוק הזה, הוא הדרך להעלאת קרנה של הסוגיה בבתי המשפט.

בכלי התקשורת פורסמה רשימת התומכים בחוק. ביניהם: אנסטסיה מיכאלי, ציפי חוטובלי, מאיר שיטרית, ניסים זאב, מיכאל בן ארי, זאב אלקין, משולם נהרי, משה יעלון, ביבי נתניהו, כל אלה, חברי כנסת דעתניים ומתוקשרים עד מאוד. בכוונה תחילה אני נמנע מציטוט אנשים שיטענו שחלק ממקדמי החוק ומתומכיו הם קיצונים ומסוג האנשים שאינם מסננים תמיד את מילותיהם בקפידה. ישנם שיטענו, שהעובדה המתמיהה היא שדווקא הסיעות שחרטו על דיגלם הפלייה (מתקנת או לא?) או שנאת אוכלוסיות במדינה (על רקע פוליטי, מדיני, דתי או מגדרי) הן הן שפועלות להגבלת הביטוי הישראלי. האם סיעות אלה לוקחות בחשבון שהחוק יופנה גם למגזרים שלהם? שהחוק ייאכף כנגד מובילי הדעות בציבוריהם? שהחוק ישמש לניגוח כלי תקשורת מטעם הן מימין והן משמאל?

ההצעה עברה בהצעה ראשונה. מספר עיתונאים שהתכנסו בסינמטק בת"א, לא עשה רושם על מקבלי ההחלטות. חברי כנסת רבים תירצו את היעדרותם מאחד הדיונים החשובים ביותר לעתיד הדמוקרטיה בישראל, בתירוצים המעליבים את האינטליגנציה ושמביאים אותי לחשוב, שחברי הכנסת, אינם ראויים למנדט אותו אנו מעניקים להם. לא ייתכן שחברי הכנסת יקבלו משכורת מכספי משלם המיסים בעבור תפקידם, אך לא יבצעו אותו. "פטנטים" או "ישרא-בלופים" דוגמת שיטת הקיזוזים של חברי הכנסת, משמעת סיעתית, או הימצאות באירועים שונים במקום בדיון בהצעת חוק - צריכים הם להיאסר בחוק. לא ייתכן שחברי כנסת יביעו את דעתם בעיתון או בטלוויזיה או יישאו דברים בדיון ולאחר מכן, במהלך ההצבעה, פשוט יעדרו ממנה.

האם אי פעם ייחקק בישראל: "חוק חובת הצבעה בחקיקת חוקי המדינה"?

תמונת הצבעה על התיקון לחוק איסור לשון הרע (ערוץ הכנסת הטלוויזיוני)–

73 הצבעות. להיכן נעלמו עוד 47 קולות?

דומה שתרבות הפופוליזם, וביטוי הנראות הבולט ביותר שלה – תוכניות הריאליטי, משתלטת כעת גם על שיח הזכויות במדינה. בדיוק כמו ב"מירוץ למיליון" או ב"הישרדות", שם, לצד בידור והלקחים הנפלאים שאנו לומדים על ההתנהגות האנושית, מתערבבים גם אינטרסים לגיטימיים וזרים, בהפקה טלוויזיונית המבטיחה התעשרות בסיומה, כך גם החקיקה בישראל- מרוץ הזוי, משתתפים מפלים בעלי דעות שנויות במחלוקת, קצב מהיר לעיתים בלתי ראוי, קרבות אימה הגובלים בחייתיות, קריסת ערכים, מערכת לחצים בלתי סבירים, אינטרסים כלכליים, בריתות מפוקפקות, ועושר מובטח בנקודת הסיום.

גרסת "המרוץ למיליון – בית המשפט" עלולה לעלות לכלל הציבור מיליונים. הצפת בתי המשפט, האופורטוניזם הצפוי נוכח הקלות בה מוגשות תביעות, עלויות ההידיינות, פסקי הדין שעלולים להיות מנופחים מידי, מעורבות שלטון או לחלופין גורמי הון, תעלה לנו ביוקר. אני מרשה לעצמי עדיין לקוות, כי לאור הדיון הציבורי הנוקב, והביקורת הציבורית הנשמעת, חקיקת החוק תיעצר או למצער יבוצעו שינויים רבים, עד לגרסה הסופית של התיקון.

אבל...במקרה שאתבדה, הרי שפנייתי אליכם, היא בקשת סעד אחרון.

הרשות השופטת, הייתה ועודנה, חלק חשוב ביותר במאזן בין הרשויות, ובמיוחד כל עוד הן נפרדות.
חקיקה רעה, כך למדנו מווימאר, אינה יכולה לשאוב את תקפותה, אך ורק מאופן חקיקה תקין. מים רבים עברו בירקון, והפוזיטיביזם פינה את מקומו זה מכבר. אני קורא לכם, שופטים מכובדים, לכרסם ככל שניתן ביישום החוק הרע הזה.

סעיפי חוק רבים, בספרי החוקים של המדינה, הפכו לאות מתה, בגלל או בזכות (הכל בעיני המתבונן) פסיקת בתי המשפט. זהו אחד המקרים, בהם דגל שחור יתנוסס מעל כל פס"ד שיינתן בתביעת לשון הרע לאחר חקיקת החוק.

לפי דעתי, עליכם כשופטים, מוטלת החובה המוסרית, לעשות שימוש רחב ככל שניתן בהגנות שהעניק החוק לנתבעים במסגרת החוק. חובה עליכם לגזור על עצמכם משנה זהירות, בתביעות של אישי ציבור את גופי התקשורת. על אף אמונתי העמוקה, כי משפט יש לעשות באופן שווה, וכי אין להפלות בין עני לעשיר, וכי אין להחמיר או להקל עם כל אחד מהם, רק בשל מעמדו או הסטטוס החברתי שלו - אני מוצא את עצמי קורא לכם הפעם, לחשוד בכשרים, ולוודא בכל מקרה, את נסיבות התביעה ואת המניעים לה.

כבודם, אכן נטל כבד יוטל לפתחיכם, אך אתם כאמור, התחנה האחרונה בארץ, עבור רכבת הדמוקרטיה שיוצאת כעת מ"תחנת פרלמנט", ושיעדה הוא חו"ל.

ובקשה קטנה לסיום. אנא שופטים נכבדים, זכרו מי תמך בחוק, אם ייחקק במתכונתו. איני יודע אם בבחירות הבאות אותם אנשים יבחרו לכהונה נוספת. מכל מקום, אנא גזרו ושימרו את הרשימה. בבואכם לשפוט אותם על דעותיהם הפומביות, ואת השתלחותם זה בזה, לאחר כהונתם (שכן החסינות בשלב זה, עודנה עומדת לרשותם), דאגו להזכיר להם, כי אתם מחויבים לדין, הדין שבא לעולם בזכותם.

* תודה לעו"ד אפרת רחף על ההשראה למטאפורת "דימר הדמוקרטיה" ועל דיון מקדים מרתק.

הטרחה שבשכר טרחה

פעמים רבות נאלץ עורך הדין להתמודד עם לקוחות, המתמקחים עמו על גובה שכר הטרחה ועל אופן ביצוע התשלום.

אז לכבוד מסיימי מחזור בחינות ההסמכה הנוכחי (בהצלחה עו"ד בטיש), ולכבוד פותחי המשרדים (בהצלחה עו"ד דראי), לכבוד הלקוחות ולכבוד עמיתיי המכובדים, כמה מילים לעניין שכר הטרחה, ולעניין הטרחה הכרוכה בקביעתו.

ישראל ישראלי מכניס בבוקר מכונית למוסך, ובעצם הכנסתו את הרכב לבדיקה, משלם הוא סכום של כ-300 ₪ על הבדיקה הראשונית, שעת עבודה במוסך. לאחר מכן, הוא נכנס לרופא שיניים, "רק סתימה" תעלה לו כ- 800 ₪ (אצל רופא פרטי כמובן). בשעות הצהריים מר ישראלי שוכר שירותים של רואה חשבון, המכין עבורו דו"ח שנתי. עבור טופס שניתן להורדה באינטרנט וכמה נתונים בסיסיים, ידרוש רואה החשבון סכום של כ- 1500 ₪. לאחר שסיים את החלק הדחוף של היום, יכנס מר ישראלי לחנות בגדים, שם ישלם על חליפה מחיר שבין 400-3000 ₪. הוא יתמקח, וישלם. בכל מקרה, כאשר ישראלי ישלם מחיר זה או אחר, הוא יבין שהוא משלם על השירות שהוא מקבל או על המוצר אותו רכש.

 ישראל ישראלי, למוד המחאות החברתיות, למד כללים צרכניים חשובים: הוא בודק מהו השירות הנדרש, עורך סקר מחירים, משווה בין נותני שירותים, שולף מידע ממאגרי חיפוש, עורך פגישות משא ומתן, ועומד על זכויותיו לפי הסכם השירות. כל זאת טוב ויפה ואף חיוני למשק הישראלי.

כשמר ישראלי יגיע בשעות הערב למשרד עורכי הדין, לקבלת ייעוץ משפטי, בגין איום בתביעה ע"ס 300,000 ₪, ויידרש לשלם סכום קטן על פגישת הייעוץ, הוא יצעק: "מה זה פה? זו רק פגישה. למה צריך לשלם, עוד לא נתתי לך את התיק". לא ברור לו, למר ישראלי, כי כניסתו למשרד עו"ד, משמעותה הקדשת זמן ומשאבים לעניינו. לא מובן מאליו, כי ביקור אצל עורך הדין, הוא ביקור ככל שאר ביקוריו היום אצל שאר אנשי המקצוע.

הצרכן הישראלי, ככל שהדבר נוגע לקבלת שירותים משפטיים, מזלזל בשירות המשפטי ובטיבו, דבר המשתקף בצורה ברורה וצורמת באופן ניהול המשא ומתן בדבר קביעת שכר טרחה. הלקוח הישראלי, כאשר הוא ישלם לעורך הדין, גם אם התמקח אתו והגיע עמו לעמק השווה, תמיד ירגיש מרומה, תמיד ירגיש ש"שילם על כלום". מדוע?

ייתכן שהדבר נובע מתדמיתו הלוקה של מקצוע עריכת הדין (והסיבות לכך ידונו ברשומה מקיפה אחרת). ייתכן שהדבר נובע מחוסר ידיעה או חוסר הבנה, של אופי העבודה המשפטית. בין כך ובין כך, אין ספק, כי הציבור הישראלי אינו מוכן לשלם טבין ותקילין, בעבור עבודה הנעשית על ידי עורך הדין.

אביא מספר דוגמאות, משפטים ותשובות נפוצים בשיחת שכר טרחה עם לקוח, על מנת להמחיש את הסיטואציה הבעייתית, ואולי אף לסייע לשני הצדדים – מחד ללקוחות (להבין על מה הם משלמים) ומאידך לעורכי הדין, שיוכלו לשמור על שלוותם, לענות בנימוס המתחייב ובשאיפה להגיע למצב הרצוי של חתימה על הסכם שכר טרחה.

"זה כלום עבודה, על מה כל כך הרבה כסף" – עורך דין טוב, מבצע את עבודתו ביסודיות. ברוב המקרים, עבודתו של עורך הדין מורכבת ממחקר מקדים, מבדיקות משפטיות שונות, מבחינת תקדימים ומעריכת מאזן סיכויים-סיכונים. לאחר מכן עורך הדין יבצע בחינה של הראיות, המסמכים, העדויות, התכתובות, טיפול משפטי קודם וכל החומר שהובא בפניו. רק לאחר עיבוד מלא, עורך הדין ייגש להפקת התוצר המבוקש: חוות דעת, מכתב התראה, הכנה לדיון מעצר, תצהיר, כתב תביעה, בקשת התנגדות וכו'.

עבודתו של עורך הדין משתקפת לרוב בתיק המסמכים, וניתן תמיד לבקש מעורך הדין שיסביר ללקוח את תהליך העבודה ואת האופן בו הרכיב עבורו את התוצר.

בנוסף לזאת, חשוב לזכור ! כפי שמשלמים במוסך על הרכיבים אך גם על העבודה, כפי שמשלמים לרופא השיניים על חומר הסתימה אך גם על העבודה, גם לעורך הדין משלמים גם על התוצר וגם על עצם עבודתו.

עורכי הדין אם תרצו, הם "מוח להשכרה". קבלת שירות משפטי היא בראש ובראשונה, שכירת מוח אנליטי, שיבצע עבורכם חיתוך מצב ויציע פתרונות משפטיים. קבלת שירות משפטי היא שימוש בניסיונו של עורך הדין וכן שימוש בשמו הטוב וביכולת ההופעה שלו בבית המשפט. זאת מבלי למנות את עובדת היותו של עורך הדין גם "גלולת הרגעה" וגם "אוזן קשבת" במקרים רבים. תשלום שכר הטרחה נגזר מכלל גורמים אלו ומרבים אחרים.

"הוצאות? מה, שאני אשלם על הצילומים שלך במשרד?" - חשוב לזכור, כי כבכל בית עסק יש לעורך הדין הוצאות שונות, הנוגעות לניהול המשרד, לכוח האדם, למיכון המשרדי ועוד. לרוב, ההוצאות יגולמו בחשבון שכר הטרחה בסעיף הוצאות נפרד. פעמים אחרות, יתמחר עורך הדין את הוצאותיו במחיר שכר הטרחה הגלובלי לטיפול בתיק. כן, על הלקוח לשאת בהוצאות. איש לא יבקש מהמוסכניק, לשאת בעלות הפלאג שהוא מתקין במכונית, או בעלויות השמנים בהם נעשה שימוש בטיפול השנתי נכון? אותם צילומים במשרד עורך הדין, נובעת מהכרח. למשל, אם עליו להגיש כתב תביעה לבית המשפט, עליו להכין מספר העתקים עבור ביהמ"ש, הצד שכנגד, הלקוח עצמו והתיק במשרד.

 

"זה מסמך קצר מאוד" – אורכו של מסמך, אינו מעיד על משך הכנתו ולבטח אינו מעיד על איכותו. מסמך משפטי הוא כמו שיר. השיר (בניגוד לסיפור למשל) הוא קצר, רווי סמלים ומטאפורות. הוא מקפל בתוכו מסרים ופרשנויות רבות, שעל בסיסן אפשר לנתח את השיר ימים שלמים (מי לא זוכר את ניתוח שיריה הקצרים של רחל, כהכנה לבגרות בספרות?). כך גם המסמך המשפטי, רווי במנוחים משפטיים, הקשרים רלוונטיים, אזכורי פסיקה ופרשנויות אפשריות. מכתב קצר בעיני הלקוח, יכול לומר המון לעו"ד בצד שכנגד וכמובן גם לשופט שיקרא אותו. פעמים רבות, מכתב התראה ראשוני, "רק כמה שורות", יכול להוות בסיס לשני מכתבים עוקבים ובסופו של יום לכתב תביעה שיתבסס על התכתובת כולה. לעיתים נדרשת כתיבה ארוכה ומפורטת, ולעיתים כתיבה מתומצתת. בכל מקרה, עבודתו של עורך הדין היא לבצע את המחקר והעיבוד, כפי שכתבתי קודם, ולאחר מכן להחליט על התוצר וצורתו. בל נטעה, לעיתים מכתב קצר בן עמוד או שתיים – כתיבתו אורכת יותר מכתיבת תצהיר בן 10 עמודים.

 "זה כולה מכתב, מה כבר יש לך לעשות?"- לעיתים השירות המשפטי אינו משתרע לכדי טיפול בתיק בבית המשפט. אך אין לזלזל בחשיבותה של תכתובת מקדימה. פעמים רבות נכנס לקוח ושואל "כמה כבר עולה מכתב?", נראה מתמיה עד מאוד שמחירו של מכתב יכול להגיע גם לשווי של אלפי שקלים. אך חשוב לזכור שהתמחור אינו מתבצע בהתאם לספירת המילים. התמחור יתבצע בהתאם לזהות כותב המכתב, לזהות הנמענים, להיקף החומר שיש ללמוד כדי לכתוב את המכתב, להיקף המסמכים שיש לבדוק, להיקף הבדיקה המשפטית שיש לבצע טרם כתיבת המכתב ותוך כדי כתיבתו. ודוק, מכתב הכתוב באופן מטיבי, יכול להסיר איום בתביעה או לייתר צורך בהליך משפטי שעלותו אלפי שקלים. האם שווה לשלם 3,000 ₪ על מכתב שהסיר איום תביעה ע"ס 300,000 ₪ ? ואם המחיר המבוקש הוא 5,000 ₪? ואם במקרה אחר, איום התביעה לא הוסר? אין ספק, שמלאכת התמחור אינה פשוטה, אך בעיקרה עליה להיות מושתת על העבודה וההשתדלות בהווה. תשלום שכר הטרחה המוסכם מראש (להבדיל מקביעת שכר טרחה באחוזים), אינו יכול להיות מושפע מתוצאות הכנת התוצרים או ההליך המשפטי.

"זה משהו פשוט, גם אני יכול לעשות את זה"- אכן נכון. פעמים רבות, לקוחות שאינם מודעים לזכויותיהם או שאינם טורחים לבצע בדיקות מקדימות, מגיעים לעורכי הדין, לצורך ביצוע פעולות שהם יכולים לבצע בעצמם. ישנן פעולות שניתנות לביצוע פשוט על ידי אדם ללא התערבות עורך דין. לדוגמה, כתיבת תביעות קטנות, מילוי טפסים שונים, או כתיבת מכתבי דרישה שונים. באופן דומה, כאשר אדם מתקרר, הוא יכול לדאוג לחימום גופו ולשתיית תה ולא למהר אל הרופא. עם זאת, היתרונות הגלומים בפנייה לאיש מקצועו בכל זאת הם בין היתר: אבחון הבעיה האמיתית, ברירת העיקר מן התפל, סקירת זכויות ומקרים דומים, הצעות לפתרונות שונים, סיוע בבחירת הפתרון ובביצועו. לעיתים יושרו המקצועי של איש איש המקצוע יאפשר לו להסתפק בהנחייתכם כיצד לנהוג, אף ללא סיועו.

שימוש בעו"ד בכתיבת מכתבים, בקשות וכמובן כתבי בי דין, מעניק חותמת איכות לתוצר, ועוטף אותו בגלימת האחריות המקצועית. עורך דין בעל ניסיון, מקפל את ניסיונו ואת השפה המשפטית הנכונה, לתוך עיסת הצרכים והרצונות של הלקוח, ומקדיש את הזמן (שלעיתים אינו מצוי בידי הלקוח) על מנת לייצגו.

אכן פוטנציאלית, כל אחד יכול לפתוח סתימה, להחליף מנעולים, ואף לזפת את הגג. עם זאת, ברוב המקרים המשפטיים, רצוי להסתייע בעו"ד מקצועי, ולו לצורך שלב הייעוץ הראשוני ובדיקת המקרה.

"אבל בת דודה שלי הייתה אצל עו"ד והוא אמר לה שזה עולה..."-לעיתים עורך הדין ייאלץ ממש להיאבק בעצמו, על מנת שלא לומר ללקוח כזה: "אז לכי עם בת הדודה לאותו עו"ד". זה לא מנומס. ומעבר לכך, ייתכן שלא ייחתם הסכם שכר טרחה במקרה כזה, אך הלקוח יכול להפנות לעוה"ד תיק אחר, או להביא עניין אחר שלו בפניו, אם יתרשם ממנו לטובה. אשר על כן במקרה כזה התשובה פשוטה – ברור שישנם עורכי דין רבים בארץ. כך גם טווח המחירים ואופן התמחור של כל מקרה ומקרה. עוה"ד יכול להבטיח רק את השתדלותו בתיק. עוה"ד מציע את השכלתו, את ניסיונו, את האינטואיציה ואת יכולת האנליזה. עוה"ד מעריך את כישוריו ובוחן את מאזן הסיכויים והסיכונים בתיק, וכך הוא מתמחר. כדאי לסכם במשפט "אהיה שמח לעזור לך, ואם תבחר שלא, אשמח לעמוד לרשותך בפעם אחרת".

לגבי דידי, הייתי רוצה יותר לטרוח בעבור השירות המשפטי אותו אני אמור לספק ללקוח, ופחות לטרוח כל כך בעניין שכר הטרחה עצמו. ככל הנראה, ובמציאות הצרכנית הישראלית - משאלת לב.

עם זאת, לנגד עיניי, גם בעניין זה: "יגעת ומצאת – תאמין!".