הטרחה שבשכר טרחה

פעמים רבות נאלץ עורך הדין להתמודד עם לקוחות, המתמקחים עמו על גובה שכר הטרחה ועל אופן ביצוע התשלום.

אז לכבוד מסיימי מחזור בחינות ההסמכה הנוכחי (בהצלחה עו"ד בטיש), ולכבוד פותחי המשרדים (בהצלחה עו"ד דראי), לכבוד הלקוחות ולכבוד עמיתיי המכובדים, כמה מילים לעניין שכר הטרחה, ולעניין הטרחה הכרוכה בקביעתו.

ישראל ישראלי מכניס בבוקר מכונית למוסך, ובעצם הכנסתו את הרכב לבדיקה, משלם הוא סכום של כ-300 ₪ על הבדיקה הראשונית, שעת עבודה במוסך. לאחר מכן, הוא נכנס לרופא שיניים, "רק סתימה" תעלה לו כ- 800 ₪ (אצל רופא פרטי כמובן). בשעות הצהריים מר ישראלי שוכר שירותים של רואה חשבון, המכין עבורו דו"ח שנתי. עבור טופס שניתן להורדה באינטרנט וכמה נתונים בסיסיים, ידרוש רואה החשבון סכום של כ- 1500 ₪. לאחר שסיים את החלק הדחוף של היום, יכנס מר ישראלי לחנות בגדים, שם ישלם על חליפה מחיר שבין 400-3000 ₪. הוא יתמקח, וישלם. בכל מקרה, כאשר ישראלי ישלם מחיר זה או אחר, הוא יבין שהוא משלם על השירות שהוא מקבל או על המוצר אותו רכש.

 ישראל ישראלי, למוד המחאות החברתיות, למד כללים צרכניים חשובים: הוא בודק מהו השירות הנדרש, עורך סקר מחירים, משווה בין נותני שירותים, שולף מידע ממאגרי חיפוש, עורך פגישות משא ומתן, ועומד על זכויותיו לפי הסכם השירות. כל זאת טוב ויפה ואף חיוני למשק הישראלי.

כשמר ישראלי יגיע בשעות הערב למשרד עורכי הדין, לקבלת ייעוץ משפטי, בגין איום בתביעה ע"ס 300,000 ₪, ויידרש לשלם סכום קטן על פגישת הייעוץ, הוא יצעק: "מה זה פה? זו רק פגישה. למה צריך לשלם, עוד לא נתתי לך את התיק". לא ברור לו, למר ישראלי, כי כניסתו למשרד עו"ד, משמעותה הקדשת זמן ומשאבים לעניינו. לא מובן מאליו, כי ביקור אצל עורך הדין, הוא ביקור ככל שאר ביקוריו היום אצל שאר אנשי המקצוע.

הצרכן הישראלי, ככל שהדבר נוגע לקבלת שירותים משפטיים, מזלזל בשירות המשפטי ובטיבו, דבר המשתקף בצורה ברורה וצורמת באופן ניהול המשא ומתן בדבר קביעת שכר טרחה. הלקוח הישראלי, כאשר הוא ישלם לעורך הדין, גם אם התמקח אתו והגיע עמו לעמק השווה, תמיד ירגיש מרומה, תמיד ירגיש ש"שילם על כלום". מדוע?

ייתכן שהדבר נובע מתדמיתו הלוקה של מקצוע עריכת הדין (והסיבות לכך ידונו ברשומה מקיפה אחרת). ייתכן שהדבר נובע מחוסר ידיעה או חוסר הבנה, של אופי העבודה המשפטית. בין כך ובין כך, אין ספק, כי הציבור הישראלי אינו מוכן לשלם טבין ותקילין, בעבור עבודה הנעשית על ידי עורך הדין.

אביא מספר דוגמאות, משפטים ותשובות נפוצים בשיחת שכר טרחה עם לקוח, על מנת להמחיש את הסיטואציה הבעייתית, ואולי אף לסייע לשני הצדדים – מחד ללקוחות (להבין על מה הם משלמים) ומאידך לעורכי הדין, שיוכלו לשמור על שלוותם, לענות בנימוס המתחייב ובשאיפה להגיע למצב הרצוי של חתימה על הסכם שכר טרחה.

"זה כלום עבודה, על מה כל כך הרבה כסף" – עורך דין טוב, מבצע את עבודתו ביסודיות. ברוב המקרים, עבודתו של עורך הדין מורכבת ממחקר מקדים, מבדיקות משפטיות שונות, מבחינת תקדימים ומעריכת מאזן סיכויים-סיכונים. לאחר מכן עורך הדין יבצע בחינה של הראיות, המסמכים, העדויות, התכתובות, טיפול משפטי קודם וכל החומר שהובא בפניו. רק לאחר עיבוד מלא, עורך הדין ייגש להפקת התוצר המבוקש: חוות דעת, מכתב התראה, הכנה לדיון מעצר, תצהיר, כתב תביעה, בקשת התנגדות וכו'.

עבודתו של עורך הדין משתקפת לרוב בתיק המסמכים, וניתן תמיד לבקש מעורך הדין שיסביר ללקוח את תהליך העבודה ואת האופן בו הרכיב עבורו את התוצר.

בנוסף לזאת, חשוב לזכור ! כפי שמשלמים במוסך על הרכיבים אך גם על העבודה, כפי שמשלמים לרופא השיניים על חומר הסתימה אך גם על העבודה, גם לעורך הדין משלמים גם על התוצר וגם על עצם עבודתו.

עורכי הדין אם תרצו, הם "מוח להשכרה". קבלת שירות משפטי היא בראש ובראשונה, שכירת מוח אנליטי, שיבצע עבורכם חיתוך מצב ויציע פתרונות משפטיים. קבלת שירות משפטי היא שימוש בניסיונו של עורך הדין וכן שימוש בשמו הטוב וביכולת ההופעה שלו בבית המשפט. זאת מבלי למנות את עובדת היותו של עורך הדין גם "גלולת הרגעה" וגם "אוזן קשבת" במקרים רבים. תשלום שכר הטרחה נגזר מכלל גורמים אלו ומרבים אחרים.

"הוצאות? מה, שאני אשלם על הצילומים שלך במשרד?" - חשוב לזכור, כי כבכל בית עסק יש לעורך הדין הוצאות שונות, הנוגעות לניהול המשרד, לכוח האדם, למיכון המשרדי ועוד. לרוב, ההוצאות יגולמו בחשבון שכר הטרחה בסעיף הוצאות נפרד. פעמים אחרות, יתמחר עורך הדין את הוצאותיו במחיר שכר הטרחה הגלובלי לטיפול בתיק. כן, על הלקוח לשאת בהוצאות. איש לא יבקש מהמוסכניק, לשאת בעלות הפלאג שהוא מתקין במכונית, או בעלויות השמנים בהם נעשה שימוש בטיפול השנתי נכון? אותם צילומים במשרד עורך הדין, נובעת מהכרח. למשל, אם עליו להגיש כתב תביעה לבית המשפט, עליו להכין מספר העתקים עבור ביהמ"ש, הצד שכנגד, הלקוח עצמו והתיק במשרד.

 

"זה מסמך קצר מאוד" – אורכו של מסמך, אינו מעיד על משך הכנתו ולבטח אינו מעיד על איכותו. מסמך משפטי הוא כמו שיר. השיר (בניגוד לסיפור למשל) הוא קצר, רווי סמלים ומטאפורות. הוא מקפל בתוכו מסרים ופרשנויות רבות, שעל בסיסן אפשר לנתח את השיר ימים שלמים (מי לא זוכר את ניתוח שיריה הקצרים של רחל, כהכנה לבגרות בספרות?). כך גם המסמך המשפטי, רווי במנוחים משפטיים, הקשרים רלוונטיים, אזכורי פסיקה ופרשנויות אפשריות. מכתב קצר בעיני הלקוח, יכול לומר המון לעו"ד בצד שכנגד וכמובן גם לשופט שיקרא אותו. פעמים רבות, מכתב התראה ראשוני, "רק כמה שורות", יכול להוות בסיס לשני מכתבים עוקבים ובסופו של יום לכתב תביעה שיתבסס על התכתובת כולה. לעיתים נדרשת כתיבה ארוכה ומפורטת, ולעיתים כתיבה מתומצתת. בכל מקרה, עבודתו של עורך הדין היא לבצע את המחקר והעיבוד, כפי שכתבתי קודם, ולאחר מכן להחליט על התוצר וצורתו. בל נטעה, לעיתים מכתב קצר בן עמוד או שתיים – כתיבתו אורכת יותר מכתיבת תצהיר בן 10 עמודים.

 "זה כולה מכתב, מה כבר יש לך לעשות?"- לעיתים השירות המשפטי אינו משתרע לכדי טיפול בתיק בבית המשפט. אך אין לזלזל בחשיבותה של תכתובת מקדימה. פעמים רבות נכנס לקוח ושואל "כמה כבר עולה מכתב?", נראה מתמיה עד מאוד שמחירו של מכתב יכול להגיע גם לשווי של אלפי שקלים. אך חשוב לזכור שהתמחור אינו מתבצע בהתאם לספירת המילים. התמחור יתבצע בהתאם לזהות כותב המכתב, לזהות הנמענים, להיקף החומר שיש ללמוד כדי לכתוב את המכתב, להיקף המסמכים שיש לבדוק, להיקף הבדיקה המשפטית שיש לבצע טרם כתיבת המכתב ותוך כדי כתיבתו. ודוק, מכתב הכתוב באופן מטיבי, יכול להסיר איום בתביעה או לייתר צורך בהליך משפטי שעלותו אלפי שקלים. האם שווה לשלם 3,000 ₪ על מכתב שהסיר איום תביעה ע"ס 300,000 ₪ ? ואם המחיר המבוקש הוא 5,000 ₪? ואם במקרה אחר, איום התביעה לא הוסר? אין ספק, שמלאכת התמחור אינה פשוטה, אך בעיקרה עליה להיות מושתת על העבודה וההשתדלות בהווה. תשלום שכר הטרחה המוסכם מראש (להבדיל מקביעת שכר טרחה באחוזים), אינו יכול להיות מושפע מתוצאות הכנת התוצרים או ההליך המשפטי.

"זה משהו פשוט, גם אני יכול לעשות את זה"- אכן נכון. פעמים רבות, לקוחות שאינם מודעים לזכויותיהם או שאינם טורחים לבצע בדיקות מקדימות, מגיעים לעורכי הדין, לצורך ביצוע פעולות שהם יכולים לבצע בעצמם. ישנן פעולות שניתנות לביצוע פשוט על ידי אדם ללא התערבות עורך דין. לדוגמה, כתיבת תביעות קטנות, מילוי טפסים שונים, או כתיבת מכתבי דרישה שונים. באופן דומה, כאשר אדם מתקרר, הוא יכול לדאוג לחימום גופו ולשתיית תה ולא למהר אל הרופא. עם זאת, היתרונות הגלומים בפנייה לאיש מקצועו בכל זאת הם בין היתר: אבחון הבעיה האמיתית, ברירת העיקר מן התפל, סקירת זכויות ומקרים דומים, הצעות לפתרונות שונים, סיוע בבחירת הפתרון ובביצועו. לעיתים יושרו המקצועי של איש איש המקצוע יאפשר לו להסתפק בהנחייתכם כיצד לנהוג, אף ללא סיועו.

שימוש בעו"ד בכתיבת מכתבים, בקשות וכמובן כתבי בי דין, מעניק חותמת איכות לתוצר, ועוטף אותו בגלימת האחריות המקצועית. עורך דין בעל ניסיון, מקפל את ניסיונו ואת השפה המשפטית הנכונה, לתוך עיסת הצרכים והרצונות של הלקוח, ומקדיש את הזמן (שלעיתים אינו מצוי בידי הלקוח) על מנת לייצגו.

אכן פוטנציאלית, כל אחד יכול לפתוח סתימה, להחליף מנעולים, ואף לזפת את הגג. עם זאת, ברוב המקרים המשפטיים, רצוי להסתייע בעו"ד מקצועי, ולו לצורך שלב הייעוץ הראשוני ובדיקת המקרה.

"אבל בת דודה שלי הייתה אצל עו"ד והוא אמר לה שזה עולה..."-לעיתים עורך הדין ייאלץ ממש להיאבק בעצמו, על מנת שלא לומר ללקוח כזה: "אז לכי עם בת הדודה לאותו עו"ד". זה לא מנומס. ומעבר לכך, ייתכן שלא ייחתם הסכם שכר טרחה במקרה כזה, אך הלקוח יכול להפנות לעוה"ד תיק אחר, או להביא עניין אחר שלו בפניו, אם יתרשם ממנו לטובה. אשר על כן במקרה כזה התשובה פשוטה – ברור שישנם עורכי דין רבים בארץ. כך גם טווח המחירים ואופן התמחור של כל מקרה ומקרה. עוה"ד יכול להבטיח רק את השתדלותו בתיק. עוה"ד מציע את השכלתו, את ניסיונו, את האינטואיציה ואת יכולת האנליזה. עוה"ד מעריך את כישוריו ובוחן את מאזן הסיכויים והסיכונים בתיק, וכך הוא מתמחר. כדאי לסכם במשפט "אהיה שמח לעזור לך, ואם תבחר שלא, אשמח לעמוד לרשותך בפעם אחרת".

לגבי דידי, הייתי רוצה יותר לטרוח בעבור השירות המשפטי אותו אני אמור לספק ללקוח, ופחות לטרוח כל כך בעניין שכר הטרחה עצמו. ככל הנראה, ובמציאות הצרכנית הישראלית - משאלת לב.

עם זאת, לנגד עיניי, גם בעניין זה: "יגעת ומצאת – תאמין!".