הגיע הזמן (שוב) להפסיק ללכת על ביצים, ולומר בקול רם : "רבותיי במשרד הקליטה, הפסיקו לבזבז את כספי הציבור. ברוכים הבאים ל- 2011. אם כבר בחרתם להשתמש במדיה פרסומית שיווקית, אנא מכם, עשו זאת כמו שצריך".
לא, אל דאגה, הפוסט הזה אינו עוסק בקוטג' או במחאה נגד תנובה. "בוא הביתה" - הפעם במשמעות קליטת עלייה. בימים האחרונים ניתן לצפות בערוצי הטלוויזיה באחד ממסעות הפרסום היותר מגוחכים בהם חזיתי בימי חיי. המדובר בקמפיין של משרד הקליטה, שמטרתו, כך נטען, להשיב הביתה ישראלים, שבחרו לחיות מעבר לים.
מה יש בו באותו קמפיין, שכ"כ הצית את חמתי? ניתן לומר בפשטות, כי הקמפיין הזה מרכז בדיוק את תמצית הסיבות, בעטיין אנשים ישקלו לעזוב את הארץ ולא להסתכל לאחור. כל כך הרבה נגטיביות, התנשאות, ודמגוגיה בסרטון אחד, פשוט לא להאמין.
התנשאות ופטרנליזם בקמפיין משרד הקליטה
ראשית, אותה גישה מפא"יניקית/סוכנותית/ציונית, הגורסת בפטרנליזם רב - "בואו, ביתכם הוא ישראל. כאן הכי טוב, אחרים לא מבינים אתכם, רק כאן הוא המקום שלכם". למען הסר ספק, אני בהחלט משייך את הציונות והארצישראליות למערך הזהות העצמית שלי, אבל מכאן ועד לדמגוגיה המרחק רב. "הכי טוב יהיה לכם בארץ" - כך אמרו שליחי הסוכנות לאנשים רבים מעבר לים, כשהסבירו להם מדוע הם צריכים לבוא לארץ הקודש, ארץ זבת חלב ודבש, ארץ העברים, בה אין שוד ואונס, בה יש עבודה ובית לכולם. שמישהו יסביר אם כך לסבתי זיכרונה לברכה, מדוע כשהגיעה לאותה ארץ מובטחת, היא שוכנה בחולות גבעת שמואל דאז, ונאלצה לעבוד לא במשלח ידה. שמישהו יסביר מדוע הוחתמו עולים עם בואם לארץ, על ערבויות שונות ומשונות עבור חבריהם עולים אחרים, וכתוצאה הסתבכו עם הבנקים ולא היו מסוגלים לרכוש דירות או בתים כל משך ימי חייהם. שמישהו במשרד הקליטה, יסביר לעולה חדש מארה"ב בעל תארים אקדמאיים רבים ושפה עברית העולה ברמתה על תושבים רבים בארץ, מדוע לא מקבלים אותו ל"עבודות נחשבות".
ומה לגבי מי שנולדו כאן ועזבו? מישהו קיים מחקר ובדק אמפירית, מדוע הם אינם כאן היום? האם גם על "היורדים" מן הארץ (האם אכן הם ירדו ברמת חייהם וברמת הגשמת חלומותיהם?) אתם מתכוונים לעבוד? האם אתם מתכוונים לספר למי שחיו כאן 20, 30, ו- 40 שנים שכאן הכי טוב להם?
וכאשר העולים יבואו
זה לא מספיק להביא עולים ארצה, צריך גם לדעת כיצד לקלוט אותם. מדינת ישראל, לרבות החברה בישראל ולרבות ממשלת ישראל, גם היום, מתייחסים לעולים כאזרחים סוג ב'. העולה החדש יכול לבוא לארץ, ללמוד את שפתה, ללבוש את מלבושיה ולשיר שירי צבא אחרי הטירונות. אבל לעולם מבטאו יעמוד לו לרועץ בראיון העבודה. לעולם תסגור עליו תקרת הזכוכית במקומות העבודה, בחנויות ובמקומות הבילוי הסלקטיביים. ספק רב, אם סיפורו לא יהיה קורע לב ומתאים לתוכנית ריאליטי, אם מישהו יקדיש לעולה החדש תשומת לב מיוחדת אחר בואו.
ומה לגביי החוזרים? האם יינתן להם סל קליטה מלא? ומה יגידו על כך אלו שלא ירדו? האם מגיע פרס למי שנטש את הספינה הטובעת? האם הספינה טבעה? האם יש לנו תקציבים לכך? האם באמת יטופחו החוזרים לאורך השנים, או שמא אנו רק עסוקים בטיפוח האגו הלאומי, ודואגים להשבת הבנים האובדים למדינה?
הערת שוליים- אם תרצה קבלת פנים חמה בנתב"ג, כדאי שתבוא בקבוצת עולים גדולה, רצוי ממדינה מבוססת, ואז תזכה להרבה צילומי מזכרת, חגיגות וסדר בתהליך הקליטה שלך.
את המציאות הזו, של כישלון מוחלט בקליטת עולים שנים רבות, אנו אזרחי ישראל נדרשים לשמר כעת, באותו סרטון מגוחך ומקומם של משרד הקליטה.
הכי טוב בארץ?
יותר מזה, גם בלי להיות עולה חדש, שאלת קביעת מרכז החיים במדינת ישראל, כבר אינה ברורה מאליה. אני משוכנע שרבים מאזרחי ישראל, ממשיכים לחיות בה, לא מתוך מימוש חזון תנ"כי, אלא מסיבות ארציות הרבה יותר - נולדנו כאן, זו שפתנו, המשפחה כאן, רכשתי מקצוע וכו'.
אנו חיים במדינה אוכלת יושביה, אוהבים אותה ומקטרים עליה יומיום. במציאות כזו, ועם "מוצר כזה" הרצון לשווק, הוא למצער לא מובן, ומחייב דיון מעמיק. האם אכן כדאי להביא את כל יהודי העולם לכאן? האם מוסרית עלינו לשווק את הארץ המובטחת, כמקום הבטוח ביותר? האם אנו מנסים לייצר מדינת "צרת רבים", קרי העיקר שנסבול ביחד, אבל כולנו בסירה אחת?
מה תגיד למובטל, שמחפש את מזלו במרחבי האפשרויות הבלתי מוגבלות שבאיחוד האירופי? מה תאמר לסטודנט שיכול להרשות לעצמו לימודי אוניברסיטה רק בארצות המשרפות שמעבר לים? מה נאמר לזוג צעיר שבארץ עובד קשה אך נחנק ממשכנתא, ובחו"ל יכול להרשות לעצמו בית פרטי בפרבר, תמורת אותן שעות עבודה ומאמצים ממש?
אולי כדאי ששר הקליטה ידבר עם שר הבריאות. רגע, אין לנו כזה. אז כדאי ששר הקליטה ישוחח עם סגן שר הבריאות. זה האחרון יוכל לעדכנו, שמכתבי ההתפטרות של הרופאים המתמחים עומדים להכנס לתוקף, שוב. בקרוב מאוד תתחולל אפוקליפסה "קטנה" בשירותי הבריאות הציבוריים של ישראל. אז אולי אפשר להעביר מעט כסף של קמפיינים לטובת משכורות ושעות נוספות לרופאים?
תורמים למדינה ולא בהכרח חיים בה
שוחחתי עם חברים מעבר לים, רובם לא ראו את הסרטון. לאחר הפנייתם, הם חזרו אליי נעלבים. כל אחד ואחת מהם, בעל סיפור ייחודי ומספיק סיבות טובות לחיות מעבר לים. רובם ככולם ממשיכים לתרום למדינתנו באופנים שונים. שיהיה ברור - אין בדבריי משום הצדקה לקביעת סדר היום הישראלי ע"י קבוצות הון יהודיות מעבר לים. אך בניגוד לתופעה זו, ישנם למדינה שגרירים לא מעטים מעבר לים, וערכם - לא יסולא בפז.
אני מעדיף ישראלית תושבת איטליה, שאין יום שעובר ללא פוסטים שהיא כותבת בקבוצות דיון וברשתות חברתיות בעניין גלעד שליט, מאשר ישראלי ציני שעושה like על עמוד הריאליטי החביב עליו. אני מעדיף תושב אוסטרליה שעושה דוקטורט שם ושם טוב לישראל על פני ישראלי מכוער ששודד קשישה בביתה בארץ. אני מעדיף סטודנט ישראלי שלומד בהונגריה ומגשים את חלומו להיות רופא, בין אם יחזור לארץ ובין אם לאו, מאשר רופא ממורמר ולא מתוגמל שסובל כל המסלול ומקרין זאת לעיתים על הפציינטים. וכדרך אגב, אשמת מי במדינה היא אותם מחסומים אוניברסיטאיים בלתי אפשריים, המעניקים לעיתים הזדמנויות לאנשים בעלי ציונים ופסיכומטרי, אך מייצרים חברת עובדים חסרת חלומות?
אנו חיים בעידן גלובלי. עד מתי נמשיך עם הדוֹגְמוֹת הללו - כל יהודי חייב להיות רק בישראל? (גם אם לחלק ניכר רע כאן) אף אחד לא מבין אותנו (גם אם ממשלת גרמניה מעניקה זכויות סוציאליות מפליגות לניצולי שואה, יותר ממשלת ישראל), להיות ישראלי מחייב אותך להזיל דמעה ולהשתתף באתוס (גם אם חבר קרוב נהרג בידיך בקו לבנון או חלילה בן משפחה נפל חלל וכבר שילמת את חובך לחברה הישראלית).
הגיע הזמן לקמפיין חיובי ולא שלילי
דובר משרד הקליטה אמר הבוקר ברדיו שהוא שמח שהקמפיין עורר אמוציות. מסתבר שגם הוא נפל ומצטט מבלי משים את קלישאת הפרסומאים - "כל פרסום הוא פרסום טוב". הרשה לי להבהיר לך דובר יקר, הקמפיין הזה מעורר אמוציות שליליות, הוא רווי בהתנשאות ישראלית כלפי אזרחי העולם (בסרטון נראה גבר שלא מבין מדוע אשתו בוכה אל מול הודעה במחשב על אירועי יום הזיכרון), שעל אף בחירתם בשותפי חיים ישראלים /יהודיים, לכאורה לעולם לא יבינו מה זה להיות ישראלי.
ולא, לא כל האמוציות שהשגת בקמפיין הזה הם הישג. אני סבור שהקמפיין הזה, המעורר בי אמוציות שליליות הוא תעודת עניות לממשלה שלנו.
חיבור לישראליות, אדוני דובר משרד הקליטה, עושים בקמפיינים חיוביים. קח למשל את פרויקט "ישראלי 10", שרץ תקופה ארוכה בטלוויזיה. אני מודה, לעיתים חשדתי במניעים מסחריים אלו ואחרים, אבל! נפעמתי לראות, כמה אנשים מתנדבים בארץ, כמה פרויקטים חשובים רצים כאן, אלו עמותות ומפעלים נהדרים יש כאן. מדוע שלא תרכיב פסיפס נהדר של כל מצטייני "ישראלי 10" ותראה אותו לעולם כולו?!
המורה, אני הגעתי לשעת אפס - מה את רוצה ממני?
והרהור אחרון לסיום, למי בעצם מופנה אותו סרטון? דקות שידור הן מצרך יקר ביותר. איני יודע האם הפרסום הממשלתי נהנה מזמן אוויר חינם או מהנחה ניכרת. אם לא, הרי שיש כאן גם בזבוז משווע של כספי ציבור. מדוע מסע הפרסום עושה שימוש בערוצי הטלוויזיה הישראלים ומופנה לאזרחי ישראל? מדוע בעצם אנו הכתובת?
אם ממשלת ישראל סבורה שעל העוזבים את מדינת ישראל לחזור, תתכבד הממשלה, תפיק סרטון ותעלה אותו ליוט-טיוב, לרשתות חברתיות ולאתרי הקהילות היהודיות שמעבר לים.
רק טיפ קטן - חשבו טוב טוב לפני שתעשו כך. הסרטון הזה במתכונתו, אינו מעודד את אחינו לשוב למדינה. הוא גם אינו מעודד עולים חדשים לשקול לחיות כאן. לכל היותר, הסרטון הזה מנסה לפרוט על נימי רגש, שנקברו תחת הצרות שדחפו אותם אנשים לעזוב מלכתחילה. זה לא עובד וזה לא יעבוד!
הדבר מזכיר לי את ילדותי. היינו מגיעים לבית הספר התיכון ב"שעת אפס", טרוטי עיניים ומפהקים, היינו מאזינים למורה הנוזפת בנו, על כך ש"לא כולם הגיעו לשיעור". פעמים הייתי תוהה בקול רם: "אנחנו הגענו, אנחנו כאן, אנחנו כאן סובלים, מה את רוצה מאתנו?".
אז ממשלת ישראל, משרד הקליטה היקרים: אנחנו עדיין כאן, עובדים, נושאים בנטל, משלמים מיסים מופרכים, מתעלמים מהרחובות המלוכלכים ומחסרי המזל הדרים בהם, עושים מילואים, המומים מול מדפי הסופרמרקט, ממשיכים לחדש את הביטוח ולמלא דלק, מביאים את ילדנו לביה"ס בחשש, מוחים באוהלים. אנחנו עדיין נהנים ממחירי צדק חברתי השווים לכל נפש, כאשר אנו צורכים משאבים ושירותים בסיסיים, כיף לנו כל כך במדינה, מה אתם רוצים מאתנו?
